נשמת כל חי – יהדות אורפה רוני איש רן

נִשְׁמַת כָּל חַי תְּבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר תְּפָאֵר וּתְרוֹמֵם זִכְרְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד, מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אַתָּה אֵל

יהודי אורפה וסביבותיה – מסורת השירה והפיוט / מאת רוני איש רן

 העיר אורפה שוכנת באזור דרום מזרח טורקיה, סמוך לגבול עם סוריה.  עפ"י חלק מהמחקרים אורפה היא אור כשדים התנ"כית – מקום הולדתו של אברהם אבינו. כך מאמינים גם המוסלמים תושבי האזור. אתר התיירות הבולט המזוהה ביותר עם העיר הינו בריכת מים גדולה בה שוחים אלפי דגים. עפ"י האמונה המוסלמית בריכת המים נוצרה כאשר נמרוד במלחמתו מול אברהם ביקש להשליכו לכבשן האש. הקב"ה הפך את כבשן האש לבריכת מים וכך ניצל אברהם. בשל אמונה זו נחשבים מי הבריכה והדגים החיים בה לקדושים ולכן, אין לדוג את הדגים. האתר משמש כמוקד עליה לרגל לאנשים רבים המבקשים להתפלל לה' לשפוך את שיחם ולבקש על עצמם ברכה ורחמים. יהודים הגיעו לעיר אורפה ככל הנראה לאחר חורבן בית ראשון. ישנם הטוענים כי שבט לוי הוא שגלה לשם ואכן, רבים מבני העדה הם לויים. קהילות יהודיות התקיימו לאורך הדורות גם בערים ועיירות נוספות בדרום-מזרח טורקיה – צ'מיק, סיווראק, דייארבאקיר, ענתאב, מרעאש ועוד. עם העליה ארצה כונסו כלל בני ערי ועיירות האזור תחת השם "אורפלים".

ראשוני העולים מאורפה וסביבותיה הגיעו לירושלים כבר בסוף המאה ה-19. הם התיישבו באזור נחלאות, ראשית באוהלים ומאוחר יותר בנו (יחד עם בני העדות החאלבית והפרסית) את שכונת 'נחלת ציון' אליה הגיעו מאוחר יותר לאורך השנים אחיהם, שהאחרונים שבהם עזבו את טורקיה מיד לאחר קום מדינת ישראל. בתי הכנסת של בני העדה נבנו ראשית בשכונת 'נחלת ציון' ובשכונות הסמוכות לשוק מחנה יהודה. מאוחר יותר בשנות ה-30 נבנו בתי כנסת נוספים ברחוב בצלאל הסמוך, שם הם עומדים עד היום, נושאים את שמות הערים והעיירות מהן הגיעו מתפלליהם.

מסורת התפילה והפיוט של היהודים יוצאי חבל הארץ הזה מורכבת ומשלבת בתוכה שני רבדים עיקריים. ראשית, בשל הקרבה הגאוגרפית לעיר חאלב שבצפון סוריה, ישנה השפעה ניכרת של מסורת התפילה והפיוט של יהודי חאלב על המסורת ה'אורפלית'. חאלב שהייתה מרכז יהודי חשוב משך מאות שנות הגלות שימשה כבסיס רוחני-דתי גם ליהודי טורקיה אשר מעבר לגבול הטורקי. חכמים בני העדה האורפלית נהגו להגיע לחאלב ללמוד תורה וחכמים מקרב העדה החאלבית אף שימשו כרבנים בקהילות היהודיות  בדרום-מזרח טורקיה. כתוצאה מכך נוסח התפילה קהילות האזור הושפע מאד מזה של יהודי חאלב וכך גם מסורת הפיוט. גם כיום, בחלק מבתי הכנסת של בני העדות הנ"ל נהוגים נוסחי העדה החאלבית בתפילות השבתות והימים הנוראים.

רובד נוסף של פיוטים הוא זה היונק ממסורת המוזיקה הטורקית-עממית האופיינית לאזור זה. מדובר בקובץ של כמה עשרות פיוטים המוכרים לבני העדות השונות בחבל ארץ זה אך אינם מוכרים בקרב יוצאי העיר חאלב. מקורות הטקסטים לפיוטים אלו ברובם אינם ידועים. ככל הנראה מדובר בפיוטים שנכתבו ע"י חכמי הקהילות לאורך הדורות. המוזיקה של פיוטים אלו הינה טורקית-מקומית, מוזיקה האופיינית לאזור זה של טורקיה. רוב הפיוטים מושרים בלחנים במקאמים (סולמות מוזיקליים) האופייניים לאזור אך לחלקם מנגינות במקאמים הנהוגים יותר במערב טורקיה – מה שאינו מצוי כל כך בקרב תושבי האזור הלא יהודים. מנגינות אלו ככל הנראה עברו מאזור לאזור ע"י שליחי קהילות יהודים אשר נדדו בין הקהילות השונות באזורים השונים של טורקיה.

רוב פיוטי עדת האורפלים ואחיותיה על הטקסטים והמנגינות שלהם מוכרים אך ורק לבני עדות אלו. עם המעבר ארצה וההתערות בקרב שאר עדות ירושלים וככל שחולפות השנים ובאופן טבעי דור ילידי האזור הולך ומתמעט, הולכת מסורת פיוט זו ונשכחת. כיום ניתן לומר כי נותרו רק מתי מעט כאלו המכירים אותה על בוריה ויודעים לשיר את פיוטיה.

 

 

 

ראו גם:

איומה מראייך הראיני
רוני איש רן
אגדלך
רוני איש רן
פנה אלי וחנני
רוני איש רן