לשמוע אל הרינה ואל התפילה | מאת ר' אילן אריכא

אחת המצוות המאפיינות את עם ישראל זו התפילה הדיבור עם בורא עולם, על ידי התפילה האדם מתחבר אל יוצרו ומקבל מזון רוחני, וכשם שבמזון הגשמי יש מאכלים בסיסיים בהכרח ויש תוספות שמועילות לאדם הרבה יותר כך גם במזון הרוחני, המילים של התפילה הם הבסיס והניגונים הם התוספות ומעלות את התפילה בכמה רמות.

ואכן המנהג בכל קהילות ישראל לנגן ולהנעים את כל המילים בתפילה, בימות החול הניגונים פשוטים מאוד ובשבת וחג הניגונים יותר יפים ולפעמים גם יותר מורכבים.

אמנם בניגוני תפילות השבת יש הבדלים בין הקהילות השונות, ככל שהקהילה יותר שמרנית לא להיות מושפעת מהניגונים המקומיים, כך יש פחות ניגונים והניגונים יותר פשוטים, ובמשך הדורות ישנן קהילות שמאוד התפתחו בתפילות שבת על ידי שלקחו הרבה מנגינות מקומיות עד כדי כך ששליחי הציבור בעלי התפילה נדרשו להיות אמנים גדולים במוסיקה.

לדוגמה היום בנוסח ספרדי ירושלמי יש כללים: בערבית של שבת מתפללים בקבוצה של מנגינות הנקראת בשם הערבי 'מקאם נהוונד', במוסף של שבת מתפללים בקבוצה של מנגינות הנקראת בשם הערבי 'מקאם חיג'אז', במנחה של שבת מתפללים ב'מקאם ראשט', בערבית של מוצאי שבת 'מקאם ביאת', ובשחרית של שבת כל שבת מתפללים במקאם אחר כפי הסדר המודפס בספרי פיוטים השונים.

בחזנות נוסח ספרדי ירושלמי מוטל על החזן גם לדעת הרבה שירים כדי להרכיב את המנגינות על קטעי התפילה השונים, וגם להכיר היטב את הסולמות המוסיקליים ה'מקאמים', ובקטעים שלא מנגנים ניגון של שיר אז החזן מלחין ניגון המתאים לקריאה תוך כדי התפילה.

ביהדות מרוקו התפילה המקורית מובנת בעיקר מניגונים מסורתיים, כך שהחזן לא היה צריך להיות בקי ומלומד במוסיקה רק להכיר את התפילה והמסורת היטב.

במשך הדורות במרוקו ובפרט כשהגיעו הקהילות ממרוקו לארץ הקודש התפילה מאוד התפתחה, החזנים היו גם פייטנים שמכירים הרבה שירים וכך נכנס לקטעי התפילה הרבה מנגינות.

בשונה מנוסח ספרדי ירושלמי שהחזנים לא לקחו כל שיר מהערבים, בנוסח יהדות מרוקו כל השירים מקובלים והחזנים לקחו מכל סוגי המוסיקה, הן ה'אלא אנדלוסית' מספרד העתיקה והן 'בקשות שיר ידידות' והן שירים עממיים ה'שעבי' ואפילו שירים מאלג'יריה, תוניסיה וצרפת.

בהקלטות שלפניכם תשמעו את החזנות המרוקאית של היום שהחזן מבצע גם קטעי מסורת וגם הרבה מנגינות מתוך שירים מכל סוגי המוסיקה.