תהילים במוצ"ש אצל יהודי תימן | מאת החזן ר' אילן אריכא

ביהדות בכלל ובקהילת קודש תימן בפרט אחד מספרי היסוד הוא ספר תהילים, אשר מלווה את כל מאורעות החיים: בתפילה, בשמחות ולהבדיל בזמן אבלות, וכבקשת דוד המלך ע"ה "יהיו לרצון אמרי פי" שהדברים שלי יחקקו לדורות בבתי כנסיות ובתי מדרשות ויחשבו כלימוד בנושאים הכי חמורים בתורה.

לספר תהילים יש מעלה מיוחדת לא רק כלימוד תורה כחלק מהתנ"ך אלא גם כתפילה, זאת ועוד אע"פ שהכלל הוא שלימוד בלי הבנה אינו נחשב לימוד, פרקי תהילים יוצאים מן הכלל ואמירת המזמורים גם בלי הבנה זה נחשב כלימוד.

יהדות תימן נמנית עם מספר קהילות בודדות שפרקי תהילים בכל מאורע נאמרים בנעימה שונה, אינו דומה נעימת הפסוקים בתפילת שחרית למזמורים שבתפילת המנחה, ואלו אינם דומים למזמורים שבחגים וכו'.

ברוב קהילות ישראל הייתה השפעה מקומית לקחת מנגינות מתושבי המקום ולטהר את המנגינה במילים של קודש, לא כן יהדות תימן שהקפידו שהניגונים יהיו כמה שיותר פשוטים בלי השפעה מהסביבה, והסיבה לכך לא להביע שמחה יתירה אחרי חורבן בית המקדש.

כוחו של הניגון ידוע שנכנס אל תוך ליבו ונפשו של האדם ומחולל פלאים, ובפרט ניגונים פשוטים שאין בהם כל כך הרבה שינויים בצלילים ואין בהם אומנות מיוחדת, אפשר בקלות להיכנס אל תוך משמעות המילים.

בספרי הפוסקים מובא שיש לקרוא מזמורי תהילים לפני ערבית של מוצאי שבת כדי לאחר את יציאת השבת ולהוסיף מחול על הקודש, וכל קהילה יש את המזמורים והסדר שלה כמובא בסידורים השונים, הגדילה לעשות יהדות תימן שבמוצאי שבת קוראים גם את מזמור קי"ט הארוך וגם את כל חמשה עשר פרקי 'שיר המעלות'.

המנהג ביהדות תימן שכל הציבור קורא יחד את המזמורים בנחת ללא שינוי במהירות, ובאחידות מופלאה כמקהלה שאומנה זמן רב לקול אחיד.

ההקלטה שלפניכם היא דוגמה וזכר לחוויה שיש בבית הכנסת, במחשבה תחילה הקריאה אינה בדיקציה של הדורות הקודמים אלא כדי שיהיה מובן וקליט גם למי שלא רגיל, מצד אחד קול ישראלי ומצד שני הקפדה על הדקדוק התימני.

יש שינויים בדקדוק בין האזורים בתימן, ובהקלטה זו הדקדוק לפי נוסח מרכז תימן באזור עיר הבירה צנעא וסביבותיה.