משמעותה של המילה "סלה" לפי פירושים יהודיים מסורתיים | מאת ד"ר צבי קרן

המילה "סלה" נמצאת בתנ"ך 71 פעמים ב 39 מזמורי תהילים, ושלוש פעמים בספר חבקוק. האנציקלופדיות והמילונים השונים, שעיינתי בהם בערך "סלה", מביאים על פי רוב פירושים "מדעיים" של חוקרים בני תקופתנו וגם מצטטים מתוך תרגומים עתיקים של התנ"ך לשפות זרות. אבל לפירושיהם של רבותינו המייצגים את היהדות המסורתית הם מקדישים מקום מועט יחסית, לכן החלטתי לבדוק את הפירושים שנתקבלו על דעת היהדות המסורתית.

בתלמוד בבלי, מסכת עירובין דף נד עמוד א', נאמר: "תנא דבי ר"א בן יעקב, כל מקום שנאמר נצח, סלה, ועד, אין לו הפסק עולמית. נצח דכתיב: כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף. סלה דכתיב: כאשר שמענו כן ראינו בעיר ה' צבאות בעיר אלוקינו אלקים יכוננה עד עולם סלה. ועד דכתיב: ה' ימלוך לעולם ועד". במקום זה מעיר רש"י: "כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף, אלמא לנצח לשון עולם הוא – מדסמיך ליה – וכן עד עולם סלה, אלמא סלה לשון לעולם משמע".

בתרגום יונתן מתורגמת "סלה" תמיד "לעלמין" או "לעלמא". על סמך התלמוד והתרגום, פירושו של "סלה" הוא אפוא "לעולם", וגם השימוש במילה "סלה" בסידור התפילה רומז על פירוש זה. בתפילת העמידה מופיעה "סלה" שלוש פעמים. בברכה השלישית: "וקדושים בכל יום יהללוך סלה"; ובברכה שלפני האחרונה פעמיים: " וכל החיים יודוך סלה ויהללו את שמך באמת הא-ל ישועתנו ועזרתנו סלה".

מלבד בתפילת העמידה מופיעה "סלה" גם בחלקים אחרים של הסידור, כגון: " ועל מאורי אור שעשית יפארוך סלה" – אחרי "ברכו" בתפילת שחרית; "וקרבתנו לשמך הגדול סלה" – לפני קריאת שמע בשחרית; "רחמיך ה' אלוקינו וחסדיך הרבים על יעזבונו נצח סלה ועד" – לפני קריאת שמע בשחרית, נוסח ספרד, "הכל ירוממוך סלה יוצר הכל" – בתפילת שחרית של שבת. "חיים שימלאו משאלות ליבנו לטובה אמן סלה" – בברכת החודש בשבת, מנהג עדות אשכנז.

בסידורו של הרב הרץ ז"ל, שהיה הרב הראשי של אנגליה, מתורגמת סלה – forever,  ז"א לעולם. על המילים  "וקרבתנו לשמך הגדול סלה" מעיר בר בסידורו: "סלה מוסב על לשמך הגדול, ר"ל שמך שהוא גדול לעולמי עולמים".

ובכן לפי עדות התלמוד, התרגום והתפילות, ראו חכמינו את המילה "סלה" כשם נרדף של המילה "לעולם" (או "תמיד"). ובכל זאת כנראה היו חילוקי דעות כבר בזמנים קדומים בנוגע למשמעותה של "סלה". תרגום השבעים, התרגום של סומכוס והתרגום של תיאודוטיון שלושתם מתרגמים "סלה" ליוונית diapsalma. הפירוש המדויק של diapsalma אינו ברור, אבל המילה היוונית psalma פירושה לחן המנוגן בכלי מיתר באצבעות. Diapsalma אפוא משמעותו מוסיקלית.

התרגום הסורי שבהקספלה מתרגם "סלה" – "עוניתא", כלומר שיר אנטיפונאלי. מכל מקום מתברר מתרגומים אלה, בי בזמנים קדמונים היתה נטייה לפרש "סלה" כמונח מוסיקלי.אבל שימו נא לב, כי תרגומים אלה לא נתקבלו על דעת היהדות המסורתית וייתכן חכמי התלמוד, נוכח הפירושים הבלתי מסורתיים, ראו לנכון לקבוע כי "סלה" אין משמעותה מוסיקלית, אלא פירושה – לעולם, כפי שלמדו בבית מדרשו של ר' אליעזר בן יעקב. התרגום הרומי של הירונימוס והיווני של עקילס מתרגמים "סלה" – "לעולם", כדעתם של חז"ל. ראינו אפוא כי גם בין התרגומים העתיקים, שלא נתקבלו ע"י היהדות המסורתית, היו שנתנו למילה פירוש מוסיקלי, והיו שלא נתנו לה פירוש מוסיקלי, ובאו חכמי התלמוד והביאו את הפירוש המסורתי כדי ליישב את הוויכוח וכדי להסיר ספקות מקרב היהודים.

אחרי חתימת התלמוד המשיכו פרשנים ומדקדקים של היהדות המסורתית לעסוק במילה "סלה". ר' יונה בן ג'נאח, בספר השרשים שלו, כלל "סלה" בשורש "סל" וזה לשונו: "משמות הזמן, כלומר עדי עד".

רב סעדיה גאון בתרגומו לערבית, מתרגם "סלה" – "לעולם". למשל, בתהילים כא, ג "תאות לבו נתתה לו וארשת שפתיו בל מנעת סלה" מתרגם רב סעדיה "בל מנעת סלה" – לעולם לא מנעת.

ר' אברהם אבן עזרא מחווה את דעתו על המילה "סלה" בפירושו לתהילים ג, ג, שזהו המקום הראשון שמופיעה בו "סלה" בספר תהילים ושם הוא כותב: "ורבים יפרשו סלה כמו לנצח, ואיננו נכון. ומתרגם ספר תהלות לאחרים אומר, כי מלת סלה אין לה טעם, רק היא לתיקון טעם הניגון. והנכון, כי טעם סלה כמו כן הוא או ככה ואמת הדבר ונכון הוא". ובפירושו למילים "אבחנך על מי מריבה סלה" (תהילים פא, ח) מחזיק אבן עזרא בדעתו וכותב: "וסלה אמת" – כלומר "אבחנך על מי מריבה אמת".

רש"י בפירושו למילים "תסובבני סלה" (תהילים לב, ז) כותב בפשטות: תסובבני תמיד.

ר' דוד קמחי (הרד"ק) מפרש בספר השורשים שלו "סלה" בשורש "סל", וזה לשונו שם: "והנכון והישר בעיני, שזו המילה אין לה ענין דבק בעניין אשר היא עליו, אך היא מילת נגון, כך שהיו המנגנים משלימים במקומות הנגון כן, והראיה, כי לא תמצא זאת המלה במקרא כי אם במזמור ונגון, כי רוב הזכרת המלה הזאת בתהלים ובתפילת חבקוק, שהיתה בנגון, וכן אמר בסוף התפילה 'למנצח בנגינותי', ולפי דעתי כי שרש המלה 'סלל' והה"א נוספת, כי המלה מלעיל לעולם. ויהיה סל על משקל צל, קן – וכשנוספת בו הה"א היה ראוי להדגש והוקל ומשקלה עם תוספת הה"א כמו הרה נסו (בראשית יד, י) וענינה הרמה והגבהה, מן סלו לרוכב (תהלים סח, ה) – רצה לומר כי באותו המקום היה הגבהת הקול בניגון".

ובכן, הרד"ק טוען כאן כי "סלה" איננה חלק אינטגרלי של הפסוק, אלא מונח מוסיקלי, ושאיננה שייכת לעניין הפסוק. כנראה הוא חולק על דעתם של בעלי המסורה, אשר לפי עדות טעמי המקרא כללו "סלה" בתור חלק אינטגרלי של הפסוקים, ושהמילה מופיעה בהם.

גם בפירושו על פסוק ג שבמזמור ג, מביע הרד"ק אותה הדעה שבספר השרשים בפירוש "סלה", וזה לשונו שם: "ומלת סלה רוב המפרשים אמרו שהיא כמו לעולם, וכן תרגם יונתן בתפילת חבקוק "לעלמין" – וכן היא שגורה זאת המלה בתפילותינו בזה הענין. והחכם ר' אברהם אבן עזרא זכר צדיק לברכה פרש שהיא אמת. ואני אומר כי איננה מילת ענין – ופרושה לשון הגבהה מן 'סלו סלו המסלה'  (ישעיה סב, י) כלומר: באותו המקום שהיתה נזכרת ונקראת זאת המלה היתה הרמת קול המזמור. והראיה כי לא תמצא אותה אלא בזה הספר ובתפילת חבקוק שהיתה שיר כמו שכתוב גם כן שם (ג, יט) למנצח בנגינותי".

עד שלא נעזוב את חכמי ימי הביניים נפנה נא את תשומת ליבנו לפיוטו של ר' משולם בן קלונימוס, שאומרים בתפילת שחרית של יום כיפור. הוא הפיוט שחוזרות בו אחרי כל בית, המילים "אנא סלח נא, פשע ועוון שא נא, וכוחך יגדל נא, קדוש". באחד הבתים של פיוט זה מופיעה "סלה" בצורה זאת: "סלה ברחמיו יציץ מחרכיו, סלוח ירבה לעם מברכיו". פירוש "מטה לוי" מסביר כאן: "ברחמיו הגדולים יביט לעולם עלינו מחלונו", ז"א משמעותה של "סלה" היא לעולם.

מן הציטטות שהבאנו יוצא, כי רוב הדעות של היהדות המסורתית בימי הביניים היו בעד פירוש המילה "סלה" – "לעולם", ורק הרד"ק היה סבור, שמילת "סלה" היא מונח מוסיקלי.

עכשיו נעבור לזמנים חדשים יותר. פירוש "מצודת ציון" על נביאים וכתובים מפרש בתהילים ג, ג: "סלה עניינו בכל מקום כמו לעולם". והמלבי"ם על אותו הפסוק מפרש: "סלה הוא ציון ההפסק בכל מקום".

והנה קטע מתוך פירושו של הרב שמשון רפאל הירש למזמור ג הנ"ל (מתורגם מגרמנית): "סלה – מלה הנמצאת הרבה פעמים במזמורי תהילים, אבל לא נתפרש מה היא. ומה שחושבים כרגיל היות פירושו 'לעולם' איננו מספיק, הואיל והיא משמשת גם למאורעות שלא היו אלא לשעה. אם נקיש את כל המקומות שנמצא בהם תיבת 'סלה', נראה, שהיא שמשת עניין, שאנו קוראים "קו המחשבה" (געדאנקענשטריך בלע"ז), ובסוף הפסוק היא קוראת לקבץ את המחשבות מסביב לנקודת המרכז, אם כדי לחזור ולעיין על כל המדובר, אם להבין דבר מתוך דבר ולדון על תולדותיו שלא באו לכלל דיבור.

לפי דקדוק הלשון היא, לדעת הרד"ק בשרשים שלו,  לשון סל מגזרת סלל עם ה"א נוספת על משקל הרה (בראשית יד, י). לפי זה יהיה סלה כמו לסל, ואולי אינו מן הנמנע כי זהו ביאור העניין: קח קודם כל את זה, טרם אשמיעך דבר נוסף; אסוף תחילה את זה בחדרי מחשבותיך; ראויים הדברים שתשמרם בבטנך ושתעיין בהם ותשקלם בדעתך – שתיקחם אתך כבסלך.

המעניין שבדבר הוא, שהירש מסכים לדעת הרד"ק בנוגע לשרשה של "סלה", אבל מסקנתו היא בכל זאת, שאין לסלה משמעות מוסיקלית.

ובכן, נראה, כי דעת הרוב המכריע של חכמי היהדות המסורתית, מזמנים עתיקים ועד ימינו, היא שהמילה "סלה" איננה קשורה למוסיקה. ואני לא באתי בזה אלא לשם הבהרת הנקודה הזאת.