תפילות ראש השנה ויום כיפור – ידי רשים

 

הביצוע המוסיקלי של "היום הרת עולם" בקהילות ספרדיות: עיון בשימוש במקורות תווים בחקר המוסיקה היהודית / מאת פרופ' אדוין סרוסי

 

השימוש במקורות בכתב תווים בחקר המוסיקה היהודית המסורתית הינו נושא חשוב ומורכב. כיוון שהמוסיקה היהודית המסורית התקיימה ומתקיימת רבה ככולה כמסורת שבעל פה, יש צורך לבאר מספר היבטים מתודולוגיים ותיאורטיים עוד לפני שמשתמשים במקורות אלה במחקר.

במאמר זה אדגים כמה מן ההיבטים האלה כפי שהם משתקפים בחקר כתב יד Mus.Add.25 שבאוסף בירנבאום, בספריה של ההיברו יוניון קולג' סינסינטי, ארה"ב, הכולל רישום של המנגינות לימים נוראים, שהיו נהוגות בקהילה הספרדית בוינה. כתב יד זה נערך בין השנים 1880-1890.

כמה הנחות מתודולוגיות בסיסיות הינחו אותי כשחקרתי כתב יד זה. ראשית, השימוש בשיטת התיווי המוסיקלי המערבי מעמיד א-פריורי בפני הרושמים מגבלות רבות ברישום כל הפרמטרים המוסיקליים:  גובה, משך, וכו'. שנית, הרקע האישי של הרושמים ושל המידענים שמהם הגיע החומר, וכן הנסיבות לרישום התווים מהווים גורמים, שיש להם השפעה ישירה על גיבושו הסופי של כתב היד. שלישית, כתוצאה משתי הנקודות הקודמות, יש להתייחס לרישום בתווים כתוצר של תהליך מורכב, שביסודו החלטה לרשום בתווים מוסיקה, שמועברת בעל פה. החלטה זו טומנת צורך לבחור אחת מתוך מגוון אפשרויות רבות לביצוע כל קטע מוסיקלי במסורת שבעל פה. אי לכך, מה שמופיע בכתב היד הוא לא המוסיקה שהושמעה בבית הכנסת הספרדי בוינה מיד לפני איסוף החומר אלא מודל סימבולי שלה. מודל זה גובש בתהליך שעוצב על ידי המגבלות הטכניות, התרבותיות והחברתיות הנובעות מן השימוש בשיטת התיווי המערבי, מרקע הרושמים והמידענים, ומהנסיבות ההיסטוריות והחברתיות, אשר הביאו את היהודים הספרדים בוינה לידי החלטה להנציח בתווים מוסיקה, שקודם לכן הועברה כמסורת שבעל פה.

במאמר זה אעסוק בשאלה: מה ניתן ללמוד מן המודלים המוסיקליים הללו, בהנחה שאנו מודעים למערכת המגבלות שפעלו בתהליך התגבשותם. אתייחס כאן לשני נושאים עיקריים: ראשית, איך תורמת האינפורמציה המועברת בכתב היד הנדון להבנת המסורת המוסיקלית הספרדית שבעל פה; ושנית, האם האינפורמציה שבכתב היד יכולה להבהיר היבטים בהתפתחות התוכן והפונקציה של המוסיקה הליטורגית הספרדית-תורכית, את עקרונות המבנה הסטרוקטורלי  שלה בעבר, ואת משמעותה החוץ מוסיקלית. כדוגמה לשימוש בכתב היד כמקור וכאמצעי להתמודדות עם שאלות אלה, בחרתי בשלוש מנגינות לטקסט אחד: "היום הרת עולם".

הטקסט "היום הרת עולם" מופיע מיד אחרי כל אחת משלוש הסדרות של תקיעה בשופר בהמשך ל"מלכויות", "זיכרונות", ו"שופרות", המהוות תוספות מיוחדות לתפילות העמידה של מוסף ראש השנה. הווה אומר, טקסט זה מבוצע שלוש פעמים במסגרת תפילת העמידה ובסך הכל שש פעמים (שלוש ביום הראשון של ראש השנה ושלוש ביום השני). סיווג הטקסט שנוי במחלוקת בין חוקרי התפילה היהודית. זונץ הגדירו כקטע בעל תכונות קדם פיוטיות, בעוד שאלבוגן הגדירו כ"פיסקה", דהיינו כפרוזה ולא שירה. ללא ספק יש לטקסט זה יסוד פואטי, המתבטא במספר חרוזים פנימיים ובשימוש בהקבלה, טכניקה ספרותית אופיינית לשירה העברית הקדומה:

היום הרת עולם

היום יעמיד במשפט

כל יצורי עולם

אם כבנים אם כעבדים

אם כבנים, רחמנו

כרחם אב על בנים

אם כעבדים, עינינו

לך תלויות

עד שתחוננו ותוציא לאור

משפטנו, קדוש.

 

בכתב היד הספרדי מוינה מופיעות שלוש מנגינות חד קוליות שונות לטקסט זה. בעיון ראשוני במנגינות אלה מתבררות העובדות הבאות: ראשית, כל מנגינה מיועדת לאחת החזרות של הטקסט "היום הרת עולם"; שנית, היחס בין הטקסט למוסיקה מאולץ; אילוץ זה מתבטא בחוסר התאמה בין הטעמת מילות הטקסט לבין הטעמת המשקל המוסיקלי; שלישית, שלוש המנגינות הן בעלות מבנה דומה בן שלושה חלקים. שני החלקים הראשונים בכל מנגינה זהים וממושקלים, בעוד החלק השלישי הוא בצורת רצ'יטטיב בנוסח תפילת העמידה לימים נוראים. המבנה המוסיקלי של המנגינות אם כן, הוא:  א א ב. מבנה מוסיקלי זה גורם לחלוקה של הטקסט לשלושה חלקים.

בדיקת המבנה, התפקוד והמקור של שלוש המנגינות ל"היום הרת עולם" בכתב היד הוינאי נערכה בשני כיוונים. ראשית, נבדקו מקורות שנאספו אחרי רישום המנגינות בכתב היד. נבחנו מקורות בתווים, אך בעיקר נבחן חומר שנשמר במסורת בעל פה.  לצורך המחקר השתמשתי בהקלטות הפונותיקה הלאומית וכן בהקלטות של חזנים ספרדים-תורכים שנערכו על ידי. שנית, נבדקו מקורות שקדמו לרישום כתב היד הוינאי, בעיקר ספרי תפילה. בדיקת כל המקורות הללו נערכה מן ההווה אל העבר. עם זאת, אציג כאן את הממצאים הסופיים בצורה כרונולוגית, מן העבר אל ההווה.

המוסיקה היהודית המסורתית קיימת בהקשר עם קורפוס של טקסטים ליטורגיים. ה"פרטיטורות" של החזן הם ספרי התפילה. לכן, אם קיימת מסורת של ביצוע  טקסט מסוים עם מנגינות שונות, ניתן היה לצפות להופעת הוראות מתאימות עבור המבצע בספרי התפילה. התופעה של ציון שמות לחנים (עבריים ולועזיים) בראש טקסטים עבריים, מוכרת היטב בתרבות המוסיקלית הספרדית, בעיקר בהקשר לפיוט הפארא-ליטורגי, ונחקרה בהרחבה בהיבטה הספרותי. עוד לא נבדקה, על כל פנים לא באותה אינטנסיביות כמו בפיוט הפארא-ליטורגי, התופעה של ציוני לחן בקטעי תפילה.

ציוני לחן רבים לטקסט "היום הרת עולם", הודפסו במחזורים ספרדיים שונים. אחד המקורות המוקדמים המכיל ציוני לחן ל"היום הרת עולם" הוא מחזור ספרדי שהודפס באמסטרדם ב-1731. במחזור זה נמצאו ציוני לחן שונים לכל אחת מהחזרות על הטקסט "היום הרת עולם". שמות הלחנים במחזור זה הם:"שופט כל הארץ", "ה' בקול שופר", ו"שחר להודות". ציוני לחן זהים ובאותו סדר מצאתי במחזורים ספרדיים שונים, כגון מחזור ונציה 1759, מחזור סלוניקי 1801 ומחזור וינה 1810. שני הלחנים הראשונים שייכים לפיוטים מתפילת ראש השנה. אלה הם לחנים ידועים היטב במסורת שבעל פה בקהילות ספרדיות רבות. הלחן השלישי, לעומתן, נפוץ פחות. מדובר בבקשה עם אקרוסטיכון "שלמה" והמיוחסת, כנראה בטעות, לאבן גבירול. הטקסט של בקשה זו הודפס בסדר התפילה הספרדי המפורסם "תפילת ישרים" של דוד מלדולה (אמסטרדם 1748), כחלק של הבקשות שלפני שחרית, בצמוד לבקשה הידועה "שחר אבקשך". בעוד בקשה אחרונה זו שרדה בסידורי התפילה הספרדיים עד לימינו, הדפסת הבקשה "שחר להודות" הופסקה החל מהמאה התשע עשרה. כנראה שעם השמטת הטקסט הלך ונשכח הלחן. מסיבה זו החלו להופיע בדפוס שמות של לחנים אחרים בחזרה השלישית על הטקסט "היום הרת עולם". כבר במחזור סראייבו 1773 מופיע ציון הלחן "אוחילה לאל" במקום "שחר להודות".

העיון במסורת בעל פה ובמקורות אחרים בתווים, כמו העיון בספרי התפילה, העלה שהשימוש בשלוש מנגינות שונות לטקסט "היום הרת עולם" הוא מנהג מוסיקלי מושרש בכל קהילה ספרדית. דבר אחד הוא ברור: בעוד שבמחזורים נשמרת בדרך כלל אחידות בשמות ובסדר הלחנים, במסורת בעל פה ובמקורות בתווים יש שוני מקהילה לקהילה בבחירת הלחנים. מה ניתן ללמוד, אם כן, מהמשותף והמפריד בין המסורות השונות של מנהג מוסיקלי זה, ואיך תורם כתב היד הספרדי מוינה לביאור סוגיה זו?

ראשית, קהילות רבות משתמשות בשני הלחנים הראשונים שמופיעים במחזורי התפילה: "שופט כל הארץ" ו"ה' בקול שופר". שנית, הלחן השלישי נתון לבחירה של כל קהילה וקהילה. תהליך זה התחיל כבר במאה הי"ח, כפי שציינתי לגבי מחזור סראייבו מ 1773. שלישית, הקהילות הספרדיות במערב אירופה משתמשות בלחן "לשוני כוננת" במקום בלחן השלישי. רביעית, בקהילות הספרדיות שהיו בשטח הקיסרות העות'מאנית הלכה ונשתנתה בחירת שלושת הלחנים ל"היום הרת עולם" מקהילה לקהילה, עד שכללה גם לחנים מהרפרטואר הלא ליטורגי, כגון לחנים של רומנסות (בלדות) וקאנטיקאס (שירים) בספרדית יהודית.

  ניתוח הממצאים הללו מסביר על מספר התפתחויות. אחידות בבחירת הלחנים בכל קהילות מערב אירופה (לונדון, אמסטרדם, באיון) והיצמדותם של בני קהילות אלה לכתוב בספרי התפילה מעדיה על דביקותן של קבוצות אלה בכתובים, ועל שמרנותן הקפדנית על המסורת המוסיקלית הליטורגית שלהן. מסקנה זו עולה בקנה אחד עם הרפרטואר הליטורגי מוסיקלי המצומצם וחסר החידושים המאפיין את הקהילות הספרדיות במערב אירופה, וכן את קהילת "שארית ישראל" בעיר ניו יורק. הבחירה בלחן "לשוני כוננת" בקהילות ספרדיות אלה, מרמז על קשר מוסיקלי בין תפילת טל וגשם לבין תפילת הימים הנוראים. קשר זה נתמך על ידי רעיון לא מוסיקלי, הקושר את הימים בהם האדם נידון על המים עם הימים בהם האדם נידון על מעשיו. קשר מוסיקלי דומה נמצא בליטורגיה האשכנזית, בה מופיע המוטיב המוסיקלי האופייני של תפילת טל גם בביצוע הקדיש לימים נוראים.

הקשר המוסיקלי בין שני המעמדים הליטורגיים בקהילה הספרדית תורכית בוינה מעידה על ייחודה של קהילה ספרדית זו, אשר נוסדה על ידי יהודים ספרדים שהגיעו ממערב אירופה בראשית המאה הי"ח. יהודים ספרדים ממוצא תורכי ובלקני הפכו להיות רוב בוינה רק לקראת סוף אותה מאה. לפנינו, אם כן, שריד של מנהג מוסיקלי קדום, אשר נשמר במסורת שבעל פה למרות השינוי בהרכב הדמוגרפי של הקהילה.

העיון בשימוש בשלוש מנגינות שונות לטקסט "היום הרת עולם" בקהילות ספרדיות בכלל ובקהילה הספרדית בוינה בפרט, מצביע על כמה מסקנות היסטוריות ומתודולוגיות. לפנינו דוגמה מורכבת של המשותף והמפריד בין המסורות המוסיקליות של הקהילות הספרדיות השונות. לא מדובר כאן בגרסאות של מנגינה בודדת, אלא במערכת של כמה מנגינות בעלות סטרוקטורה משותפת.

המנגינות השונות ל"היום הרת עולם" במסורת בעל פה מורכבות משלושה חלקים מוסיקליים, המחלקים את הטקסט לשלוש חטיבות. ברוב המקרים שונה החלק השלישי של המנגינה משני קודמיו, בכך שהוא מבוסס על הנוסח המוסיקלי של תפילת העמידה לימים הנוראים. מבנה מוסיקלי זהה מאפיין את שלוש המנגינות בכתב היד הוינאי. כך, באמצעי מוסיקלי טהור, משתלב טקסט זה במערכת הטקסטואלית-מוסיקלית הרחבה, העמידה של מוסף ר"ה, שהטקסט "היום הרת עולם" הוא רק חלק ממנה.

גישה מקיפה בחקר השימוש במקורות ובכתב תווים שנאספו בעבר יכולה להאיר את עינינו בהבנת המסורת בעל פה. למשל, הזיהוי של אחד הלחנים ל"היום הרת עולם" שאסף אידלסון מתאפשר על ידי הידיעות על הלחנים ששימשו לביצוע טקסט זה בקהילות ספרדיות בעבר. אך התהליך הוא גם בכיוון ההפוך. ניתן לראות, שהמסורת בעל פה יכולה לתרום להבנת המקורות בכתב תווים. למשל, הזיהוי של הלחן "יה שמע אביונך" בכתב היד הוינאי מהמאה הי"ט מתאפשר הודות לידע שנאסף לאחרונה מפי חזנים של המסורת הספרדית תורכית, אליה השתייכה הקהילה בבירת אוסטריה.

המחקר ההשוואתי בין מערבות הלחנים ל"היום הרת עולם" בקהילות שונות יכול להעיד גם על קשרים בין קהילות אלה בעבר. למשל, השימוש בלחן "לשוני כוננת" בקהילה הספרדית בוינה, מעיד על הקשר שבין קהילה זו לקהילת מערב אירופה בעבר.

הדעה המקובלת בספרות, שהמוסיקה הקשורה לימים הנוראים מהווה רפרטואר שמור יותר בליטורגיה היהודית מאשר רפרטוארים ליטורגיים אחרים, עומדת בסתירה עם הממצאים שהצגתי כאן. לא רק שנמצאו מנגינות שונות לטקסט המבוצע באחד הרגעים הליטורגיים הנשגבים ביותר, מעמד תקיעת השופר, אלא שחלק ממנגינות אלה מקורן בעולם שמחוץ לבית הכנסת  והן ניתנות לעיתים לשינוי.

לבסוף, ברצוני להעלות היפותיזה לבדיקה בעתיד: האם קיימת סיבה לשימוש במנגינות שונות ל"היום הרת עולם", מעבר להיבט המוסיקלי הטהור? התופעה של ציוני לחן לטקסט זה ניכרת במחזורים ספרדיים בהם מורגשת השפעת תורת הקבלה הלוריאנית, ובעיקר בהשפעת הספר "חמדת ימים", שממנו שאבו השראה מסדרי ספרי התפילה הספרדיים החל מהמאה הי"ח.

האם לפנינו דוגמה להשפעת תורת הקבלה הצפתית על המסורת המוסיקלית הספרדית?  האם יש כאן ניסיון מכוון לפרש את ה"מלכויות", ה"זכרונות" ו"השופרות" ע"י רמיזות מוסיקליות בעלות משמעות לבני הקהילה? האם למקור הלחנים יש קשר עם תוכן התוספות המיוחדות לעמידה של הימים הנוראים?

אם נתבונן בשלושת הלחנים ששמותיהם מצוינים ברוב מחזורי המאה ה-18, נגלה שהפיוט "שופט כל הארץ" דן בנושא מלך מלכי המלכים כשופט רם ונישא; האם לחן הפיוט מרמז למלכויות? הפיוט "ה' בקול שופר" דן בקולו של השופט כקולו של מלך מלכי המלכים; האם הלחן של פיוט זה מרמז לשופרות? לבסוף, הבקשה "שחר להודות" דנה אמנם בנושא הגאולה, אך שניים מתוך חמשת הבתים של שיר זה נוגעים בנושא הזיכרון; האם לחן הבקשה הזו מרמז לזיכרונות? השימוש במנגינה המזוהה עם טקסט מסוים מחוץ להקשרה המקורי הוא אמצעי המאפשר לקשור בין טקסטים ליטורגיים שונים על ידי אסוציאציה מוסיקלית. נוהג זה נפוץ ביהדות. לפנינו, אם כן, מערכת של מנגינות, המשמשות בעת ובעונה אחת שתי פונקציות: פונקציה סימבולית – קשירת קשר בין טקסטים שונים – ופונקציה סטרוקטורלית -ביצוע מוסיקלי של אותו טקסט עם מנגינות שונות בתוכנן, אך זהות במבנה שלהן.

השילוב בין מקורות בכתב (כגון ספרי תפילה), מקורות בתווים וקורות שבעל פה מהווה מתודה מורכבת, שעשויה לתרום לליבון נושאים הקשורים להתפתחות המוסיקה בליטורגיה היהודית ספרדית. תרומה זו יכולה לבוא לידי ביטוי בחקר הסטרוקטורה, התוכן, הביצוע והמשמעות של המוסיקה בתפילה.  

ראו גם:

אלוקי אל תדינני
משה סונק, יעקב כהן ברוך, יהושע חביב, יעקב כהן פרחיה
תפילות ראש השנה ויום כיפור
שופט כל הארץ
משה סונק, יעקב כהן ברוך, יהושע חביב, יעקב כהן פרחיה
תפילות ראש השנה ויום כיפור
עת שערי רצון
משה סונק, יעקב כהן ברוך, יהושע חביב, יעקב כהן פרחיה
תפילות ראש השנה ויום כיפור